הר הצופים: המקום שבו עמדו וציפו לאורך הדורות
ברוכים הבאים אל בית אורות, אחת מנקודות התצפית המרגשות והעוצמתיות ביותר על פני ירושלים כולה.
במשך אלפי שנות גלות והיסטוריה, העפילו יהודים מכל קצוות תבל אל רכס הר הצופים כדי לראות את עיר הקודש. דווקא באותם זמנים שבהם לא הייתה אפשרות להיכנס אל בין החומות, עמדו אבותינו מול נופה של ירושלים החרבה, עמדו וצָפו, עמדו וצִפו.
העיר החצויה והמובלעת המנותקת
לאחר מלחמת העצמאות נותרה ירושלים עיר חצויה ובליבה חומה מפרידה. העיר העתיקה, סמטאותיה, הר הבית ואבני הכותל נותרו בידיים זרות, מעבר לגבול הירדני. הר הצופים הפך למובלעת ישראלית מבודדת.
ירושלים עמדה שם מנגד: קרובה מאוד לעין, דבוקה אל הלב, אך רחוקה לחלוטין מהישג יד. שוב עלו אנשים אל הרכס הזה כדי להביט מרחוק, להתגעגע ולייחל לרגע השיבה.
קרב ששת הימים וסיפורו של גיורא אשכנזי ז"ל
במלחמת ששת הימים בשנת 1967, יצאו לוחמי צה"ל לפרוץ את הדרך אל ירושלים. בין הלוחמים שהובילו את הכוחות היה גיורא אשכנזי, מפקד נערץ בחטיבת הצנחנים ובן קיבוץ ניר דוד. לצידו לחם הקשר שלו, חנן פורת, בן קיבוץ כפר עציון, שלימים הפך ממקימי גוש אמונים וממנהיגי ההתיישבות בארץ.
גיורא הוביל את לוחמיו בנחישות לפתיחת הציר אל העיר, אך הוא עצמו לא זכה להיכנס בשעריה. במהלך הקרב העז בדרך להר הצופים הוא נפל בהיותו בן שלושים ואחת בלבד, והיה הנופל היחיד באותו קרב.
בסיומה של המלחמה חזר עם ישראל אל העיר העתיקה, אל סמטאותיה ואל הכותל המערבי. גיורא אשכנזי לא זכה להשלים את הצעידה הפרטית שלו אל תוך ירושלים, אך בזכותו ובזכות חבריו הלוחמים כולנו יכולים לעמוד כאן היום, להביט בנופה המרהיב של העיר וגם להגיע אליה ברגלינו.
הקמת בית אורות: ממשיכים להביט קדימה
יותר מעשרים שנה לאחר מכן, חזר חנן פורת אל המקום המדויק שבו נפל מפקדו, והקים את מתחם בית אורות כדי להנציח את זכרו.
במקום שבו נעצרו צעדיו של גיורא, הוקם בית חי ותוסס שממשיך לחבר את הדורות, ללמוד, לפעול ולהביט אל ירושלים מתוך אמונה עמוקה בעתידה.
הקשר בין תצפית הר הצופים לתפילות הסליחות
העמידה בבית אורות במהלך לילות חודש אלול מעניקה משמעות מיוחדת לתהליך הסליחה וחשבון הנפש: כמו העמידה על ההר מול הנוף, כך גם בסליחות אנו עומדים לרגע במרחק מהשגרה. אנו מביטים אל היעד שאליו היינו רוצים להגיע ואל דמות האדם שהיינו שואפים להיות. אנו בוחנים את הקרבה המחודשת שאנו מבקשים לייצר מול עצמנו, מול המשפחה ומול בורא עולם.
גם אם אנו חשים שלעיתים עדיין לא הגענו אל היעד ושהדרך עודנה ארוכה ומאתגרת, המקום הזה מזכיר לנו שאם רק נמשיך לצפות, להתפלל, לפעול ולעשות - בסופו של דבר כולנו נגיע.